יוזבגי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

1.בפניי תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו למר עמנואל יוזבגי (להלן: "התובע"), כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 19/11/04 (להלן: "התאונה"). המדובר הוא על תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה ובגינה קבע המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לתובע נכות בשיעור של 19%.

2.הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), אולם חלוקים הם באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

3.התובע, יליד 11/01/37, סובל לטענתו כתוצאה מהתאונה מחולשה בצד שמאל של גופו, מוגבל בתנועות עמוד השדרה, מתקשה בנהיגה ממושכת ובהרמת חפצים וכן סובל מסחרחורות. התובע טוען לפיצויים מעבר לתקבולי המל"ל אשר השתלמו לידיו.

4.לטענת הנתבעת, התביעה נבלעת בתקבולי המל"ל ומכיוון שמדובר בתאונה שארעה ברכב בשירות המעביד, הרי שהתובע אינו זכאי ל-25% מהנזק.

5.לאחר שמיעת העדויות ושקילת טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל וכי על הנתבעת לפצות את התובע בסכומים אשר יפורטו להלן.

דיון:

נכות רפואית:

6.המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי נכותו האורתופדית של התובע הינה בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") וכי נכותו בגין פגיעה ביציבה הינה בשיעור של 10% לפי סעיף 72(4)(ב)(1) לתקנות. סך הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המל"ל הינה בשיעור 19%.

7.קביעת המל"ל הינה "קביעה על פי דין" מכוח סעיף 6ב' לחוק ולכן מחייבת לצורך התביעה דנן.

נכות תפקודית:

8.לטענת התובע, הנכות שנקבעה על ידי המל"ל אינה משקפת נכונה את מצבו וכי נכותו התפקודית הינה גבוהה יותר, שכן מתקשה הוא לתפקד בעבודתו אשר דורשת בחלקה גם עבודה פיזית.

9.לטענת הנתבעת, נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית והינה בשיעור של 10%. הנתבעת טוענת כי התובע חזר לתפקוד עצמאי מלא לאחר התאונה, שב לעבודתו וכן חידש את רישיון הנהיגה שלו ללא הגבלות. התובע מעסיק עובדים בשכר וכמנהל העסק אינו נדרש לעבודה פיזית. בחירתו של התובע שלא לזמן לעדות את אחיו אשר עובד עימו בעסק ו/או עובד אחר בעסק פועלת לרעתו. עוד נטען כי התובע אינו מקבל טיפול רפואי הקשור לתאונה.

10.בבחינת מכלול הראיות בתיק עולה כי נכותו התפקודית של התובע הינה כשיעור נכותו הרפואית כפי שנקבעה על ידי המל"ל. להלן אנמק.

11.התובע הינו הבעלים היחיד של עסק סיטונאי לאספקת פירות וירקות לאולמות, מסעדות ומפעלים. בתצהירו תיאר התובע כי כתוצאה מהתאונה סובל הוא מחולשה בצד השמאלי של גופו, מוגבל בתנועות עמוד השדרה, מתקשה בנהיגה ממושכת ובהרמת חפצים וכן סובל מסחרחורות ומאי יציבות אשר מונעים ממנו בימים מסויימים לצאת מביתו (עמ' 2 סעיף 10 לתצהיר התובע מוצג ת/7). לטענת התובע, עובר לתאונה היה הוא במצב בריאותי תקין לחלוטין וללא שום מגבלות כך שבנוסף לניהולו את העסק עבד הוא גם בעבודה פיזית מאומצת אשר כללה הרמת ארגזים ואספקה לבתי עסק (עמ' 2-3 סעיף 11 למוצג ת/7). עדותו של התובע עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו ולא נסתרה. מעדותו של התובע עלה כי כיום מבצע הוא אך את העבודה הניהולית בעסק וכי אחיו הינו זה אשר רוכש את הסחורה בשוק ועובד אחר מבצע נהיגה והעמסה (עמ' 18 ש' 1-10 לפרוטוקול). כמו כן עלה בחקירתו כי עובר לתאונה היה זה הוא בעצמו אשר נהג לספק את הסחורה ללקוחות (עמ' 19 ש' 28-31 לפרוטוקול).

12.יש לציין כי הנתבעת התייחסה במסגרת סיכומיה וחקירתה לתאונות קודמות אותן עבר התובע בשנים 2002 ו-2003. אמנם, הוראות חוק הפיצויים אינן מונעות מהנתבעת להוכיח כי הנכות שנקבעה במל"ל אינה משקפת נכונה את הפגיעה התפקודית ממנה סובל התובע אולם יחד עם זאת אין באפשרותו לעשות זאת בדרך של התייחסות לנושא רפואי. באם חפצה הנתבעת להוכיח כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה יותר מזו אשר נקבעה במל"ל היה עליה לפנות לביהמ"ש בבקשה למינוי מומחה על מנת לסתור את קביעת המל"ל (ראה א' ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית תש"ס) בעמ' 515-522).

13.לנוכח האמור לעיל ומשלא נסתרה קביעת המל"ל, הרי שנכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור נכותו הרפואית.

בסיס השכר והפסד השתכרות לעבר ולעתיד:

14.לטענת התובע, יש לפסוק פיצוי לעבר בגין אובדן השתכרות בפועל שכן על אף שהפסדי השכר החלו מיד לאחר התאונה בשלב ראשון נקבעה על ידי המל"ל דרגת נכות בשיעור 0% ורק 3.5 שנים לאחר התאונה, בעקבות הליכים שהתנהלו בבית הדין לעבודה, נקבעה דרגת נכות בשיעור 19%. עוד נטען כי כל הפסדי השכר אשר נגרמו לתובע מקורם בתאונה נשוא התביעה וכי מתאונות קודמות אותן עבר התאושש לחלוטין. לטענת התובע, יש לחשב את הפסדי השכר לפי השכר בשנה המלאה שקדמה לתאונה, שנת 2003, קרי: 18,675 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס הכנסה. לטענתו, הדיווח למס הכנסה בשנת 2004 על הכנסה שנתית בסך 3,712 ש"ח הינו בלתי רלבנטי, שכן הוכח במהלך ניהול התיק כי נתון זה הינו נתון חשבונאי חסר אשר כולל חוב אבוד בסך 145,417 ₪. לטענת התובע, נגרמה לו ירידה בשכר ממועד התאונה כאשר בשנת 2009 הצליח לשקם את עסקו והגיע לאותה רמת הכנסה שהיתה לו עובר לתאונה. ביחס להפסד השתכרות לעתיד טוען התובע כי במועד התאונה היה אדם בריא פעיל ועצמאי והתעתד להוסיף ולעבוד ולכן יש לחשב את הפסדי השכר עד לגיל 80.